כתר – עתיק ואריך - כוחות ההיוליים

כתר = ראש לבושי הגוף, לבוש הראש.

כתר = מלשון המתנה, מלשון: כתר לי זעיר, המתן ושתוק, כי עניין זה הוא למעלה מן ההשגה, המתן בתקווה, עד שיתפשט ויתגלה ותוכל להבין.

כתר = מלשון מכתיר, כמו כתר דאצילות שסובב את כל עולם האצילות בתוכו. דהיינו, את כל עשר הספירות. וכך בכל מדרגה כולל הכתר בעצמו את כל מה שעלה בבחינת רצון זה כשנתאוה, את מה שנעלם וכלול ברצון ובא בבחינת גילוי, שהוא בבחינת סובב ומקיף למה שנתהווה. מכאן שכתר = רצון. כתר דאצילות הוא הרצון להאציל את עולם האצילות, וכתר דבריאה הוא הרצון לברוא את עולם הבריאה וכו'.

כתר – בגימטריא שש מאות ועשרים, שזה כולל תרי"ג מצוות ועוד ז' מצוות דרבנן. שהם בחילופי אותיות רמז לתר"ך עמודי אור המאירים ממנו ובעצמותו, והם כוחות נעלמים, השופעים אור נעלם אל הנאצלים התחתונים.   

הכתר, שהוא הממוצע בין אין סוף לעולמות, נתהווה מאורות הקו והרשימו אחר הצמצום ומתחלק לשתי מדרגות, שבכל אחת מהן עשר ספירות, בדומה לשתי הבחינות המשתקפות בנפש האדם, שהן הכוחות המקיפים שבנשמה, שלמעלה מהתלבשות בגוף האדם, כוח התענוג וכוח הרצון:

עתיק יומין - סוף המאציל - הבחינה התחתונה שבאין סוף המאציל, ונמצא בו מאור הקו שהוא מעט מזעיר הנמשך מעצמותו, מאין סוף ממש, ולכן הוא עדיין במדרגת אין סוף עצמו. ומכאן שמו, שהוא נעתק לגמרי וללא שום יחס כלל עם העולמות ונבדל מבריותיו, ועדיין הוא נעלם באין סוף, ואין לו שום ערך לגבי הנבראים, אפילו לאצילות. הוא מצד משפיע, ולכן הוא מרומם בעצם. ומשום שעודנו עצמיות כמו שהוא למעלה מבחינת וגדר המשכה. למעלה מהשגה, הבנה וידיעה הוא נקרא רישא דלא אתידע ומלכות דאדם קדמון וגם פנימיות הכתר ותענוג העליון. וגבורה דעתיק יומין - בוצינא דקרדוניתא - המקור ל"ה' גבורות", וחסד דעתיק יומין - שרש "ה' חסדים". 

בעתיק יומין יש חלוקה פנימית למוחין - ספירות ראשונות ולמידות - ספירות תחתונות 

            עתיקא קדישא קדוש ומובדל

כתר חכמה בינה

או חכמה בינה דעת

עתיק יומין

שבעת ימי הבנין

חסד גבורה תפארת נצח הוד יסוד מלכות

אריך אנפין – מדרגת ראשית ומקור הנאצלים - מה שיש בו מאור הרשימו, שהרי דרך הקו נמשך וירד אור אין סוף המאציל אל תוך החלל העיגול שהוא הנאצל. הוא הרצון העליון.

אריך אנפין הוא מצד המקבל ולכן הוא בערך להמקבל. הוא שייך ומתייחס לעולם האצילות, אלא שמצד דרגתו, התייחסותו היא בדוגמת בחינת "אריכות", כפי ששמו מעיד על גודלו בכמות ובאיכות ובאין ערוך לגבי בחינת ה"קיצור" - הצורה, כפי שהיא בעולם האצילות שלמטה ממנו, ששם הוא נקרא: זעיר אנפין. 

לאריך אנפין יש רק מח אחד

מוחא סתימאה

חכמה

(הבינה שבאריך אנפין ירדה בגרון והדעת בין כתפיו)

חכמה סתימאה הוא ממוצע בין עתיק ואריך. בחכמה סתימאה שבספירת הכתר, יש ב' מדרגות, שהיא מקור לחכמה הגלויה, ומקור לי"ג מידות הרחמים.

שמו סתימאה – בהיותו סתום ונעלם באין סוף להיותו חלק מאדם קדמון, שהוא מעולמות האין סוף. וחכמה סתימאה דאריך אנפין היא גבורה, כי שם נצרכות הגבורות לצמצם ההשפעה, שלא להשפיע למקומות שאינם ראויים על פי שכל, ושם אין מעשה התחתונים תופסים כלל.

אריך אנפין, שהוא הרצון העליון יש בו שתי בחינות

פנימיות הרצון - פנים דאריך אנפין - רצון שיש בו תענוג, והוא רצון אמיתי – חפץ.

חיצוניות הרצון – עורף דאריך אנפין - רצון שאינו אמיתי, כי אין בו תענוג אלא הכרח, ועל כן הוא מסכים בבחינת "כופין אותו עד שיאמר: רוצה אני".

עתיק יומין הוא למעלה מאצילות – הראשון שבעולמות, אך לצרכו הוא מתלבש בו ומנהיג אותו, אף שלמעשה הוא למעלה מאצילות וראש לכולם ואריך אנפין הוא הכתר דאצילות - הפרצוף הראשון באצילות, כפי הידוע שמלכות ממדרגה עליונה נעשית כתר למדרגה תחתונה.