מאמרו של הרבי הריי''צ "המשך באתי לגני" ש"פ בא יו"ד שבט ה'תש"י (אותיות יא-טו)

בס''ד פורים, השי''ת.

יא) ולבאר בעומק יותר מה שישראל נק' צבאות הוי', דשם צבאות הוא שם קדוש, דהוא מהז' שמות שאינם נמחקים, ושם זה נתגלה ע''י הנביאים[1] דבתורה לא נזכר שם צבאות, ונזכר רק צבאות הוי' וקאי על ישראל, וצ''ל מהו זה המעלה, כלומר בשביל איזה מעלה ומדריגה נק' ישראל בשם צבאות הוי'. והתואר הזה ניתן לישראל ביציאתם ממצרים דוקא. אך הענין הוא דהנה איתא במד''ר (שמות פ''ג) שמי אתה מבקש לידע לפי מעשיי אני נקרא, וכשאני נלחם עם הרשעים אני נקרא צבאות, א''כ מובן דשם צבאות הוא שם דמלחמה, וכן אי' בשערי אורה לרי''ג, דשם צבאות הוא בנו''ה ומשם נמשכות כל המלחמו' שבעולם. וצ''ל מהו השייכות דמלחמה לנצח והוד שיהי' משם נמשכים כל המלחמות שבעולם. והנה ענין הנצחון שייך בגדול דוקא, דמי שהוא שפל בערך, הנה אם יאמר אדם כנגדו לא ינצח (אלא יכול לענות עזות), ודוקא מי שהוא גדול הרי יש בו מדת הנצחון, דכאשר יאמר אדם דבר נגדו או יעשה דבר שאינו כרצונו, הנה ינצח כנגדו להוציא כאור צדקו. והוא ע''ד שארז''ל (יומא כג, א) כל ת''ח שאינו נוקם ונוטר כנחש אינו ת''ח, ופרש''י נוקם נקמתו ונוטר איבה בלבו כנחש (וע' הדיוק נחש דוקא מבואר שם[2]) והקשה בגמרא והא כתיב לא תקום ולא תטור, ומ''מ הרי יש היתר לת''ח להיות נוקם ונוטר. אמנם הנקימה והנטירה שמותרת לת''ח (ועוד יותר שמחוייב בה) אינו ח''ו הנקימה והנטירה האמורה בתורה, וכאמרם ז''ל שם ההוא בממון הוא דכתיב, והיינו דהנקימה ונטירה המחוייבת לת''ח אינה בשביל ממון, או הבאה ע''י ממון ומ''מ ה''ז נקימה ונטירה, אלא שיש תנאי בדבר, שיהי' ת''ח דוקא, ות''ח הוא שמקבל מן החכמה[3] והוא טפל אליה, והיינו דכל עשייותיו ועניניו הוא בשביל החכמה, שזהו בכללות ענין הנצחון, והנצחון הוא בגדול דוקא, וכל מי שגדול יותר, מדת הנצחון הוא ביותר אצלו, ולכן המלך שגדול מכל העם, דזהו מעלת המלך שהוא בחיר העם וגדול מהם וכמ''ש גבי שאול[4] (שמואל א' ט' ב') ואין איש מבני ישראל טוב ממנו משכמו ומעלה גבוה מכל העם, ולכן הנה בו שייך ענין הנצחון יותר לגלות רצונו וחפצו ולהוציא נצחונו, דזהו ג''כ סיבת ענין המלחמה להוציא הנצחון. דהנה במלחמה הרי יש ב' ענינים הא' לשלול שלל ולבוז בז, והב' ענין המלחמה הוא להוציא נצחונו שיהי' כרצונו וחפצו שזהו עיקר המלחמה, וענינה להוציא נצחונו, דמלחמה לשלול שלל ולבוז בז הוא מלחמה של כח וגבורה בלבד, ומלחמה בכללות כלומר ההשכלה שבמלחמה הוא להוציא הנצחון שיהי' כחפצו ורצונו. אמנם ג''ז ענין הנצחון הוא דוקא כשיש מנגד המונע ומעכב ואז שייך נצחון, דבלא מנגד אינו שייך ענין הנצחון כלל ומנהיג מלכותו כחפצו, אמנם כאשר חפץ באיזה דבר וישנו מנגד לזה, אז עומד בנצחון כנגדו ומוציא נצחונו, ובשביל ניצוח המנגד הרי מבזבז כל סגולות האוצרות דהון יקר הנאסף והנקבץ במשך כמה שנים מדור אחר דור ואשר מעולם לא השתמש מזה לשום דבר, וכמוס וחתום מעין כל רואה, הנה בעת ניצוח המלחמה הוא מבזבז כל האוצרות, והוא לפי[5] דמדת הנצחון הוא למעלה מרצון וענג. והנה כל העונג הנעלה והנפלא שיש בסגולות מלכותו ואוצרות יקרו הנה אינו תופס מקום כלל לגבי הנצחון, והוא לפי שמדת הנצחון הוא למעלה מעונג, ועוד יותר שגם חייו משליך המלך מנגדו, ומצד גודל הנצחון עומד בעצמו בקשרי המלחמה, והוא לפי שהנצחון נטוע ומושרש בעצם הנפש למעלה יותר מכחות הגלויים שבנפש, והיינו שהוא למעלה מהאור והחיות שבא בגילוי, ולזאת הוא מפקיר את חייו, ומכ''ש שהוא מבזבז אוצרותיו ותענוגי מלכים, דהסדר בזה הוא, דבעת מלחמה פותחים את האוצרות ונותנים אותם ע''י שרי הפקידים שהם פקידי החיל, והכוונה בזה הם אנשי החיל שהם דוקא עושים את הנצחון. והדוגמא מזה יובן למעלה דישנו ג''כ בחינת אוצר, והוא מה דכמוס וחתום, וכמ''ש יפתח הוי' לך את אוצרו הטוב וכהבקשה ואוצרך הטוב לנו תפתח, ומאוצר מתנת חנם חננו כו' שהם אוצרות החתומים, ובעת המלחמה פותחים את האוצרות שמוסרים אותם ע''י פקידים, שהם פקידי החיל. אמנם הכוונה הוא בשביל החיל, לפי שהן הנה המביאים את הנצחון.וזהו דישראל נק' צבאות הוי' לפי שהם אנשי החיל אשר הם עושים רצונו של מקום לנגד את המנגד ולהם פותחים אוצר העליון בשביל ניצוח המלחמה לנגד את המנגד.

יב) והנה להבין ענין האוצר למעלה הוא, דהנה אי' בת''ז[6] אור א''ס למעלה עד אין קץ ולמטה עד אין תכלית, והנה מה שאומרי' למטה עד אין תכלית הכוונה שהגילוי וההתפשטו' הוא בבחי' א''ס ובל''ג כלל, דזהו קריאת שם דשם אור א''ס, דהאור עצמו הוא א''ס, וטעם הדבר הוא לפי שהאור הוא מעין המאור, דזהו''ע ומעלת האור, דהאור עם שהוא הארה לבד ולא עצם ומ''מ הנה זהו מעלתו שהוא מעין המאור, ולהיות שהעצמות הוא בבחי' פשיטות ובבחינת אין סוף לכן הנה גם האור שהוא מעין המאור הוא בבחינת א''ס, וזהו אור אין סוף שהאור עצמו הוא בבחינת אין סוף, והנה מהאור הזה היו עולמות וספירות עד אין קץ ובל''ג כלל, ובאופנים אחרים לגמרי, והיינו שהעולמות והספירות גופא הן בל''ג, לבד זה שהם בל''ג במספרם, וכמאמר בפי' ענין ספי' אין קץ שהספי' עצמן הן בל''ג לבד שהם במספר בל''ג, וכדאיתא באדר''ז[7] כהאי בוצינא דאתפשט בלחודוהי (כהנר הזה אשר אורו מתנוצץ לכל עבר ופינה, וכאשר תסתכל בו לידע אותו לא תמצא אלא הנר בלבד), דלהיותן בבחינת פשיטות בעצם לזאת הוא בא בריבוי התחלקות מדריגות עד אין שיעור, דזהו אומרו דאתפשט לכל סטר ועיבר, אבל לאמיתתו הוא בוצינא בלחודוהי, שהוא בחינת חד, וכמאמר[8] אנת הוא חד ולא בחושבן, ולהיותו בבחינת חד בעצם הנה כאשר הוא בא בהתגלות הוא ולא בחושבן, והוא בבחינת ריבוי ביותר, אבל לאמיתתו הוא בבחינת חד ממש. והנה מה שנאצלו הספירות במספר עשר, כדאיתא בס''י, עשר ספירות עשר ולא תשע עשר ולא אחד אשר, הנה זהו ע''י הצמצום שהי' באור א''ס ב''ה, דעל ידי הצמצום הרי בא האור והגילוי בבחינת מדה וגבול, ולכן הם במספר ע''ס, ובכ''ז הנה אחר הצמצום נתהוו מ''מ עולמות בל''ג ובלי שיעור, וכמ''ש ועלמות אין מספר, וכמארז''ל א''ת עלמות[9] אלא עולמות שהן עולמות בלי שיעור ומספר כלל, וכדאיתא באד''ר[10] בגולגלתא יתבי תריסר אלפי עלמין, והמספר הזה די''ב אלף הוא רק לפי הענין שמדבר שם, שזהו מספר כזה, אבל באמת הוא בל''ג, עד שגם במדריגה היותר תחתונה דמדריגת האצילות שהוא בחינת מלכות דאצילות הנה בא ממנה הריבוי והתהוות עד אין מספר, וכמ''ש מה רבו מעשיך ומה גדלו מעשיך שהם ריבוי הנבראים וגדולי הנבראים (כמבואר בד''ה וארא[11]) דכ''ז הוא לפי שהאור הוא סוף ובל''ג, ולכן הנה גם כמו שבא ע''י הצמצום הנה ההתהוות הוא בלי מספר וגבול.

יג) והנה מה שאומר למטה עד אין תכלית קאי על הגילוי וההתפשטו' שהוא בבחי' התפשטות בבחי' אין סוף ואין שיעור ובל''ג ממש עד למטה מטה, במדריגות היותר אחרונות והיותר תחתונות, וזהו אוא''ס למטה עד אין תכלית שהתפשטו' האור הוא בבחינת א''ס ובל''ג כלל, עד מדריגה היותר מטה מטה. דהנה עולמות הא''ס שלפני הצמצום, ועולם האצילות דשם מאיר האור אין סוף בגילוי, ה''ה כלים לאור אין סוף, להיות דגם הכלים ה''ה אלקות ממש, וא''כ אין פלא כלל דהאור א''ס מאיר שם בגילוי, וכן אין פלא מה שהם יכולים לקבל אוא''ס הגלוי, אבל עולמות בי''ע ה''ה בחינת מטה, דכלים דאצילות הם כגופא לנשמתא, משא''כ בי''ע הם בחי' לבושים, וכמבו' בפתח אלי' דכמה לבושין תקינת לון דקאי על בי''ע שהם רק לבושים בלבד לאור הכלים דאצילות (שהם בבחי' גופא כנ''ל המתלבש בהם) וכמאמר[12] אימא עילאה מקננא בכורסיא, דאימא עילאה הוא בחינת בינה דאצילות ה''ה מקננא בכורסיא עולם הכסא שהוא עולם הבריאה, שית ספירן ביצירה ואופן בעשי', דלכן נק' בי''ע מטה לפי שהם רק לבושים לאור האצילות, ובלבושין דבי''ע אומר דמינייהו פרחין נשמתין לבני נשא שהם הנשמות, דהנה רוב הנשמות[13] הן נשמות דבי''ע ורק חד בדרא בדורות הראשונים הם נשמות דאצילות אבל רוב הנשמות הם נש' דבי''ע, אלא שבבי''ע גופא הנה הנשמות הם פנימי' ומלאכים חיצוני' ועולמות הם חיצוניו' דחיצוני' ובריבוי ההשתלשלות דהשתל' האור בבי''ע ממדריגה למדרי' בריבוי המדרי' הרי מתעלם ומסתתר האור ממדרי' למדרי' עד שבהגיע האור לעולם הגלגלים והמזלות הרי מתעבה ומתגשם, ולכן כל ההשפעה והגילוי בעולם התחתון ועולם הגשמי דעוה''ז הוא ע''י הגלגלים ומזלות, וכמ''ש וממגד תבואות שמש וממגד גרש ירחים, וכמאמר[14] אין לך עשב מלמטה שאין לו מזל מלמעלה המכה בו ואומר לו גדל, שהוא בא מאור וחיות האלקי ששופע דרך הגלגלים ומזלות, דזהו השפלה גדולה מה שהאלקות בא בהעלם והסתר גדול כ''כ, בריבוי העלמות והסתרים דריבוי ההשתל' דבי''ע עד שבא בהשפעה חיצוני' וגשמי', ובפרט כמו שבא בהריבוי צמצומים העלמות והסתרים עד שיכול להיות דבר ההיפך מאלקות לגמרי, והיינו לשכוח על הוי' לגמרי ח''ו, ומכ''ש כמו''ש בקליפה וסט''א לאמר לי יאורי ואני עשיתיני, שזהו היפך האמת ממש, דהאמת הוא דויברך יעקב את פרעה (ואיתא בתנחומא הובא ברש''י במקומו), ובמה ברכו, ברכו שיעלה נילוס לקראתו, והוא השפעת הטוב העליון שנמשך, הנה פרעה מלך המצרים וגבולים הוא עוד כפוי טובה ואומר לי יאורי ואני עשיתיני, שהוא היפך האמת, אשר כמו''כ ישנו גם בעבודה בכל או''א בבעלי עסקים ויושבי אהל, דבבעלי עסקים הוא מה שחושב דכחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה, דהגם שיודע ומאמין שהוא הנותן לך כח לעשות חיל, וברכת הוי' היא תעשיר, ומזכיר ש''ש על כל דבר ודבר בעסקו, ומ''מ הנה חושב דכחו ועוצם ידו, היינו דחכמתו עמדה לו, ולזאת הנה בזמן העילוי, בכל הענינים, יעוז בהוותו, שהוא מתגאה בעצם מהותו, ונדמה לו כי חכמתו עמדה לו, וכן להיפך בזמן הדוחק ח''ו הוא בנמיכת רוח ושפלות דשניהם אינם אמת, דמאחר דברכת הוי' היא תעשיר הרי צ''ל בהשואה בהרגש נפשו, אלא דיש בו חסרון, דכמו''כ הוא ביושבי אוהל, דהגם שלומד תורה ויודע שהוא תורת הוי' ובכ''ז הרי אפשר חלילה שבכח התורה אומר דבר הלכה שהוא היפך התורה, והוא כדוגמת בעלי העסקים דהגם דמאמין בהוי' באמונה פשוטה שהוא ית' הנותן כח לעשות חיל, וברכת הוי' היא תעשיר, ובכ''ז הנה כאשר עניניו מצליחים לבו זחוחה עליו ויתגאה בעצמו כו', וכאשר ח''ו דחוק לו ה''ז מעיק לו ביותר ושפל בעיני עצמו, דטעם הדבר הוא לפי דעצם יסוד העסק אינו כדבעי, דזה שמאמין דהוא ית' הנותן כח לעשות חיל, הוא רק אצלו באמונה פשוטה בלבד, אבל יסוד העסק והמו''מ אינו כדבעי להיות ע''פ התורה, ולכן היוצא מזה הוא כנ''ל. וכן הוא ביושבי אהל דהגם שלומד תורה ויודע שהוא תורת הוי', אבל עצם הלימוד וגוף הידיעה אינם כדבעי, והוא דכאשר לומד את התורה, והיינו בעת לימודו שוכח על נותן התורה, כ''א הוא אצלו ענין שכלי, ולהיותו אצלו שכלי בלבד, הנה אח''כ כשיודע מה שלמד, הגם שיודע שזהו תורת הוי', ובכ''ז הרי גם הוא שכלי, ולכן יכול ח''ו לומר דבר ולדייק ענין בשכלו מה שהוא היפך התורה, והיינו דכללות הענין דהגם שמקבל חיות מאלקות ממש, ומ''מ יכול להיות ח''ו היפך האלקות, והוא לפי שהאור בא בריבוי צמצומים העלמות והסתרים ביותר, דזהו''ע הטבע לשון טובעו בים סוף, שהאור הוא מוטבע בההסתר וההעלם ביותר, שבא מריבוי ההשתלשלות דהאור, שמשתלשל ממדריגה למדריגה עד המדרי' היותר אחרונות.

יד) והנה בכ''ז ואתה מחי' את כולם כתי' דהארת אור אלקי הרי נמשך להוות ולהחיות את כל הנבראים מאין ליש, וכדאי' באגה''ק סי' ך' דהארה דהאר' דהארה הוא בכל הנבראים ונוצרים ונעשים כו', שהוא האור והחיות אלקי שנמשך בכל הנבראים, וכמאמר הזן ומפרנס מקרני ראמים[15] עד ביצי כנים, דהאור והחיות מאיר ונמשך גם במדרי' היותר תחתונים והיותר שפלים, וכמ''ש אם אסק שמים שם אתה ואציעה שאול הנך, דזהו התבוננות גדולה בגדולת הוי' שנמשך בכל סדר ההשתלשלות ממדרי' למדרי' עד מדרי' ברואים היותר שפלים, וביכולת כל אדם ואדם גם הפשוט ביותר לידע זאת, שרואה גדולת הוי' שנמשך (וכמבו' בד''ה וארא הנ''ל בענין גדול הוי' כו' בעיר אלקינו, גדולת הוי' מריבוי הנבראים כו'), והתבוננות זו עושה התפעלות גדולה בנפש, מזה שרואים במוחש ממש, וכ''ז הוא לפי שהאור הוא א''ס בעצם, ע''כ אין סוף ג''כ להתפשטותו, בריבוי המדריגות וההשתל' עד למטה מטה ממש כו', ובכ''מ שהוא נמשך ומתפשט אינו בהתפעלות והשתנות כלל, דאינו בדמיון הנשמה והגוף, דהנשמה הרי מתפעלת ממקרי הגוף, אבל האור האלקי המחי' ומהווה אינו מתפעל ואינו משתנה כלל, ומה שיכול להיות שינוי בהאור ע''י ההתלבשות, והיינו מה שההתלבשות פועל איזה שינוי הוא רק בהחיות שבבחינת כח, וידוע דחיות שהוא בבחי' כח הוא מהכלים דבי''ע, דכלים דבי''ע ה''ה בבחינת מציאות וכדאיתא באגה''ק הנ''ל דראשית היש הן כלים דבי''ע, ומשו''ז שייך בהם השינוי וההתפעלות, אבל באור המחי' אין בו שום שינוי והתפעלות כלל, לפי שאינו מתערב. וכמ''ש אין קדוש כהוי' ואי' בזהר[16] כמה קדישין אינון ולית קדוש כהוי', דקדוש כהוי' אינו כמו כמה קדישין דסדר השתלשלות, דקדישין שבסדר השתל' הוא שקדוש ומובדל וקדושתם הוא שאינם באים בהתלבשות, אבל כאשר מתלבשים ה''ה בבחינת תפיסא, ותפיסא פועל שינוי, משא''כ קדוש הוי' שהוא בחינת האור, דאינו דומה להקדישין דס' השתל', והוא מה דאינו מתלבש, וכאשר בא בהתלבשות הרי אינו בבחינת תפיסא, לפי שאינו מתערב, והוא כדוגמת האור למטה שמאיר, ומ''מ אינו מתערב, וכמו עד''מ האור שמאיר דרך הזכוכית, ויש זכוכית אדומה ירוקה ולבנה[17] דיש חילוקים במראות אלו, אבל האור ה''ה פשוט ובלתי יש בו שום מראה כלל ממראות הזכוכית, לפי שהוא רק מה שמאיר ע''י, וגם אם מאיר ע''י בהתלבשות, מ''מ הרי אין האור נתפס, לפי שאינו מתערב. וכמו''כ יובן דרך דוגמא, בהאור וחיות אלקי המחיה שאינו משתנה כלל, ואין בו שום התפעלות ושינוי, וכ''ז הוא לפי שהאור הוא אין סוף בעצם, ע''כ הנה גם התפשטותו הוא בבחינת א''ס, שנמשך בכל המדרי' עד המדרי' היותר אחרונות והיותר תחתונות, כמו הברואים היותר שפלים בתכלית, ובכ''מ שהוא נמשך אינו מתפעל ואינו משתנה, ולהיותו בבחינת פשיטות בעצם, ע''כ בא בריבוי התחלקות מדריגות בלי שיעור ובל''ג כלל, וזו למטה מטה עד אין תכלית, שהוא בהתפשטות ובגילוי עד גם במדרי' היותר שפלים בתכלית.

טו) והנה כשם שאוא''ס הוא למטה מטה בהתפשטות וגילוי עד אין שיעור ומספר כלל, הנה כמו''כ הוא למע' עד אין קץ בבחי' העלם האור שהוא בהעלם אחר העלם, ובעילוי אחר עילוי, בבחי' העדר האור והעדר הגילוי, ובכללות הו''ע הצמצום שהי' באור אין סוף ב''ה, שהוא התעלמות האור והתכללות בעצמותו ית', דהנה לפני הצמצום הי' האוא''ס בגילוי, וכמ''ש בע''ח טרם שנאצלו הנאצלים, הי' אור עליון פשוט ממלא כל המציאות, והיינו שהי' גילוי אוא''ס, פי' דמה שהי' נרגש בפשיטות הוא אוא''ס, אבל בחינת המציאות והישות לא הי' נרגש כלל, והיינו שהי' גילוי אוא''ס הבל''ג. והענין בזה הוא, דהנה איתא בעבודת הקדש[18] הא''ס ב''ה כשם שיש לו כח בבבע''ג כמו''כ יש לו כח בגבול דא''ת שיש לו כח בבבע''ג ואין לו כח בגבול הרי אתה מחסר שלימותו וא''ס הוא שלימותא דכולא, ופי' דשלימות הא''ס הוא כולל בל''ג וגבול, ולפה''צ הי' גילוי האוא''ס הבל''ג, וכח הגבול שבא''ס הי' בהעלם, וזהו אומרו הי' אור עליון פשוט שהוא אוא''ס הבל''ג ממלא כל מקום המציאות שהי' נרגש רק בחי' הא''ס הבל''ג, וכח הגבול שבא''ס שהוא בחינת המציאות והישות לא הי' נרגש כלל, וע''י הצמצום הנה נתעלם האור א''ס ומה שנרגש בפשיטות הוא בחינת הישות והמציאות ואור אין סוף הרי אינו נרגש, דהגם דאת השמים ואת הארץ אני מלא. והצמצום הוא רק לגבינו אבל לגבי ית' הרי הצמצום אינו מסתיר כלל, ומאיר לאחר הצמצום כמו קודם הצמצום, וכמאמר אתה הוא קודם שנברא העולם ואתה הוא לאחר שנבה''ע בהשואה גמורה, ואין הצמצום מסתיר כלל. דהמשל בזה הוא כמו הרב המשפיע שכל לתלמידו, דחפצו הוא שיהי' נטיעותיו כמותו, אמנם בכדי שיוכל המקבל להכיל את ההשפעה ה''ה מסלק את אור שכלו לגמרי וממציא אור שכל שהוא לפי''ע המקבל, ועושה בזה כמה צמצומים והעלמות בכדי שיוכל להתקבל אצל המקבל, א''כ כל הצמצומים הם רק לגבי המקבל, אבל לעצמו אינו צמצום כלל. אשר הדוגמא מזה יובן למעלה כביכול דכללות ענין הצמצום הוא רק לגבינו אבל לגבי' ית' הרי אין הצמצום מסתיר כלל, ובאמת יובן ג''ז דגם לגבינו הנה הצמצום הראשון וכל הצמצומים דס' השתל' ה''ה בשביל הגילוי, דלהיות דעיקר ענין הצמצום הוא בכדי שיתקבל כנ''ל במשל, א''כ הרי אין הצמצום מסתיר, ומ''מ הרי האוא''ס אינו נרגש, וגם בחינת האור פנימי שהוא האור והחיות המחי' את כל הנמצאים, הרי יש ברואים כאלו שאינם מרגישים שהוא חיות אלקי, והגם דכל או''א מרגיש שיש בו חיות המחי' אותו ויודע בבירור שהעיקר הוא החיות, והיינו דהגוף אינו דבר וענין כלל והעיקר הוא החיות, ומ''מ הרי אינם מרגישים שהוא חיות אלקי, ובפרט בריבוי ההעלמות וההסתרים שהאור מתעלם ומסתתר ממדריגה למדריגה עד שיכול לומר לי יאורי כו' וכחי ועוצם ידי כו' דכ''ז הוא מהעלם והסתר האור ביותר עד שיכול להיות מוחו גם כזה שאינו יודע ומרגיש דהטבע הוא אלקות, דכ''ז הוא בכח הא''ס לעשות העלמות והסתרים כאלו, דכשם שההתפשטות בהאור עד המדרי' היותר אחרונות הוא בכח הא''ס דוקא, הנה כמו''כ הוא כח הא''ס המעלים ומסתיר בריבוי העלמות והסתרים. דזהו דכתיב אכן אתה א-ל מסתתר, דזה שמסתתר בריבוי העלמות והסתרים הוא בחינת אתה ממש, דכשם שחסד א-ל[19] כל היום, דיום הוא בחינת גילוי, וכמו שהגילוי הוא חסד ושם א-ל, הנה כמו''כ מה שמסתתר ומתעלם הוא בחינת אתה ממש. דזהו מה שא' בס''י עומק רום ועומק תחת, דכשם שעומק תחת שהוא הגילוי וההתפשטות עד מדרי' היותר אחרונות הוא בחינת כח הא''ס, הנה כמו''כ עומק רום בעילוי אחר עילוי הוא בכח הא''ס דוקא, דרק בכח הא''ס להעלים ולהסתיר בריבוי מיני העלמות והסתרים, דזהו אור אין סוף למעלה עד אין קץ.    

[1] ע''י הנביאים: ברכות לא,ב. ונתבאר בתו''א ותו''ח ר''פבא.

[2] מבואר שם: עיי''ש בחדא''ג מהרש''א. – ולהעיר מערכין טו, ב: אתה מה הנאה יש לך.

[3] מן החכמה: תו''א פ' יתרו סד''ה משה ידבר.

[4] ולכן המלך... גבי שאול: להעיר מיומא (שם) שמרז''ל כל ת''ח שאינו נוקם כו' בא אחרי מרז''ל מפני מה נענש שאול מפני שמחל על כבודו.

[5] והוא לפי: ראה בכ''ז באריכות סד''ה צדקת פרזונו תרפ''ט (קונטרס דרושי חתונה). מאמרי פסח תש''ט (קונטרס סה).

[6] איתא בת''ז: הובא ונתבאר באריכות בהמשך תרס''ו ד''ה ויולך הוי' את הים ואילך.

[7] וכדאיתא באדר''ז: זהר ח''ג רפח, א. עיי''ש.

[8] וכמאמר: אליהו בת''ז בהקדמה.

[9] א''ת עלמות: זח''ג עא, ב. הקדמת ת''ז קרוב לסופה. וראה ג''כ זח''ג נח, ב.

[10] וכדאיתא באד''ר: זח''ג קכח, ב. – להעיר מאגרת הקדש סי' ך' (קל, א) לקו''ת פ' במדבר רד''ה וארשתיך.

[11] בד''ה וארא: ראה תו''א ד''ה וארא – השני.

[12] וכמאמר אימא: ת''ז תי' וא''ו.

[13] רוב הנשמות: ראה לקו''ת שה''ש עוד ביאור ע''פ יונתי. וש''נ.

[14] אין לך עשב: ראה ב''ר פ''י, ו. זח''א רנ''א, א. ועוד.

[15] הזן ומפרנס: ראה ע''ז ג, ב.

[16] ואיתא בזהר: ח''ג מד, א. וראה לקו''ת שה''ש רד''ה צאינה וראינה (הראשון).

[17] דרך הזכוכית... אדומה ירוקה ולבנה: המשל דהארה דרך זכוכית הובא בפרדס שער ד' פ''ד בענין הספירות. ומה שתפס אדומה ירוקה ולבנה י''ל מפני שהם בג' הקווין. ראה זח''א עא, ב. לקו''ת שה''ש סד''ה הנך יפה.

[18] בעבודת הקדש: ח''א רפ''ח. – וראה בכ''ז המשך ר''ה השי''ת פכ''ז ואילך. ד''ה מרגלא בפומי' תש''ט (קונטרס סה). ועוד.

[19] דכשם שחסד א-ל: להעיר מזח''ג ל, ב.